במסגרת עבודתי בנושא: מדיניות התקשוב ביפן, נחשפתי לפן נוסף הנוגע במעמד האישה, יעדיה והמצופה מרמת תפקודה בחברה היפנית. ההתייחסות אל האישה, בעיקר כגורם מרכזי בבית, הפתיעה אותי והשאירה אותי עם שאלות: האם יפן כמדינה שמתקדמת בתחום הטכנולוגיה והחינוך, גם מתקדם למעמד וזכויות האישה?
מערכת החינוך ביפן הינה מערכת בעלת סטנדרטים מאוד גבוהים ונוקשים הדורשת מהתלמיד יכולות מקסימליות המתבטאות באיכות הלמידה ובשעות לימודים מרובות במהלך היום וכן מתן כבוד טוטאלי לנושאי הסמכות.
בתרבות היפנית, חלוקת התפקידים בתוך התא המשפחתי הינם ברורים מאוד, לכל אחד מהפרטים במשפחה ישנו מסלול קבוע מראש. כאשר תפקיד האב הוא ללמוד, לעבוד ולפרנס את משפחתו, מצופה מן האם להיות עקרת הבית, הדמות המרכזית והדומיננטית, שאמורה לספק את כל צרכי הבית ולדאוג לילדה עוד בהיותו ברחמה, כאשר היא נעמדת מול הקונפליקט הדואלי, מצד אחד לתפקד כאם וכרעיה ומצד שני, אם ברצונה לפתח קריירה אישית, היא חייבת לקחת בחשבון בתרבות היפנית בה היא חיה, שלא תינתן לה תמיכה בשילוב התפקידים ולכן אחוז גבוה של נשים יפניות מוותרות מראש על הצורך בהגשמה עצמית במישור המקצועי.
מגיל ארבע כבר מתחילה בחברה היפנית התחרות להכניס את הילד למערכות החינוך הטובות ביותר שהמטרה היא לטווח ארוך בו התלמיד יוכל להתקבל לחטיבות הביניים, התיכונים והאוניברסיטאות היוקרתיים ביותר. כל סגנון הלמידה במערכת החינוך מושתת על שינון ולמידה כאשר ישנו קו אחיד ומתואם בין כל מוסדות החינוך ביפן, אין מקום לאינדיודואליות, או למידה המתבססת על סקרנות ורצון ללמוד. יחד עם כל מה שנאמר לעיל, בשנים האחרונות מתגלה תופעה של התרופפות המשמעת המתבטאה באלימות של התלמידים מאחר ואין התייחסות לצד הרגשי והאישי של התלמיד.
מערכת החינוך ביפן מפעילה לחץ רב הן על התלמיד והן על המורה ובנויה על דחיסת חומרים רבים בזמן קצר יחסית לכמויות החומר.בשנים האחרונות נעשה נסיון לצמצום כמות החומר הנלמד בכדי להפחית את הלחץ על המוסדות החינוכיים, תוך מתן שיעורי למידה בלתי פורמאליים כמו: שיעורי מחשב, ביקורים במוזיאונים ושיחות באנגלית המקלים על הלחץ הרגשי והנפשי של התלמיד היפני.
לשמחתי, תוך כדי עבודה, גיליתי כי בשנים האחרונות חלות תמורות בכל הקשור להתגמשותה ההדרגתית של מערכת החינוך ביפן וכן במעמדה של האישה היפנית ותפקודה בתא המשפחתי. אך עדיין ארוכה הדרך הבייתה והמצב אינו אידיאלי, כפי שהיה מצופה ממדינה מתקדמת כל-כך.
כאשר אני מסתכלת על עצמי במשולש: אם - רעיה ואשת קריירה, במסע בו אני פוסעת, אין לי ספק שללא עידוד ותמיכה מצד שותפי לחיים ומשפחתי וסביבתי הקרובה, לא הייתי יכולה למצוא את המשאבים הנפשיים והאינטלקטואלים ולתת את המירב בשלושת הקודקודים בהם אני מתפקדת. ועל כך אני מודה לסביבה התרבותית שקיימת במדינת ישראל שמאפשרת לאישה, במידת מה למצוא את האיזון בין פיתוח והגשמה עצמית מחד ושמירה על התא המשפחתי ויציבותו מאידך.
כולי תקווה שמעמד האישה ילך וישתפר ביפן ובכל העולם בכלל, כי לנו הנשים יש את העוצמה והכח, את החכמה ובעיקר את הבינה שניחנה בה האישה, המאפשרת את האינטגרציה במישורים השונים (עוד הרבה לפני התפתחות עידן הטכנולוגיה).
מערכת החינוך ביפן הינה מערכת בעלת סטנדרטים מאוד גבוהים ונוקשים הדורשת מהתלמיד יכולות מקסימליות המתבטאות באיכות הלמידה ובשעות לימודים מרובות במהלך היום וכן מתן כבוד טוטאלי לנושאי הסמכות.
בתרבות היפנית, חלוקת התפקידים בתוך התא המשפחתי הינם ברורים מאוד, לכל אחד מהפרטים במשפחה ישנו מסלול קבוע מראש. כאשר תפקיד האב הוא ללמוד, לעבוד ולפרנס את משפחתו, מצופה מן האם להיות עקרת הבית, הדמות המרכזית והדומיננטית, שאמורה לספק את כל צרכי הבית ולדאוג לילדה עוד בהיותו ברחמה, כאשר היא נעמדת מול הקונפליקט הדואלי, מצד אחד לתפקד כאם וכרעיה ומצד שני, אם ברצונה לפתח קריירה אישית, היא חייבת לקחת בחשבון בתרבות היפנית בה היא חיה, שלא תינתן לה תמיכה בשילוב התפקידים ולכן אחוז גבוה של נשים יפניות מוותרות מראש על הצורך בהגשמה עצמית במישור המקצועי.
מגיל ארבע כבר מתחילה בחברה היפנית התחרות להכניס את הילד למערכות החינוך הטובות ביותר שהמטרה היא לטווח ארוך בו התלמיד יוכל להתקבל לחטיבות הביניים, התיכונים והאוניברסיטאות היוקרתיים ביותר. כל סגנון הלמידה במערכת החינוך מושתת על שינון ולמידה כאשר ישנו קו אחיד ומתואם בין כל מוסדות החינוך ביפן, אין מקום לאינדיודואליות, או למידה המתבססת על סקרנות ורצון ללמוד. יחד עם כל מה שנאמר לעיל, בשנים האחרונות מתגלה תופעה של התרופפות המשמעת המתבטאה באלימות של התלמידים מאחר ואין התייחסות לצד הרגשי והאישי של התלמיד.
מערכת החינוך ביפן מפעילה לחץ רב הן על התלמיד והן על המורה ובנויה על דחיסת חומרים רבים בזמן קצר יחסית לכמויות החומר.בשנים האחרונות נעשה נסיון לצמצום כמות החומר הנלמד בכדי להפחית את הלחץ על המוסדות החינוכיים, תוך מתן שיעורי למידה בלתי פורמאליים כמו: שיעורי מחשב, ביקורים במוזיאונים ושיחות באנגלית המקלים על הלחץ הרגשי והנפשי של התלמיד היפני.
לשמחתי, תוך כדי עבודה, גיליתי כי בשנים האחרונות חלות תמורות בכל הקשור להתגמשותה ההדרגתית של מערכת החינוך ביפן וכן במעמדה של האישה היפנית ותפקודה בתא המשפחתי. אך עדיין ארוכה הדרך הבייתה והמצב אינו אידיאלי, כפי שהיה מצופה ממדינה מתקדמת כל-כך.
כאשר אני מסתכלת על עצמי במשולש: אם - רעיה ואשת קריירה, במסע בו אני פוסעת, אין לי ספק שללא עידוד ותמיכה מצד שותפי לחיים ומשפחתי וסביבתי הקרובה, לא הייתי יכולה למצוא את המשאבים הנפשיים והאינטלקטואלים ולתת את המירב בשלושת הקודקודים בהם אני מתפקדת. ועל כך אני מודה לסביבה התרבותית שקיימת במדינת ישראל שמאפשרת לאישה, במידת מה למצוא את האיזון בין פיתוח והגשמה עצמית מחד ושמירה על התא המשפחתי ויציבותו מאידך.
כולי תקווה שמעמד האישה ילך וישתפר ביפן ובכל העולם בכלל, כי לנו הנשים יש את העוצמה והכח, את החכמה ובעיקר את הבינה שניחנה בה האישה, המאפשרת את האינטגרציה במישורים השונים (עוד הרבה לפני התפתחות עידן הטכנולוגיה).
שמי וישניה סמדר, אני סטודנטית במרכז ללימודים אקדמיים במגמת ניהול וארגון מערכות חינוך לומדת לתואר-MA . מיכל אכן שיתפת אותי במחשבותייך ובתובנות שלך, כפי שהבטחת בפתיחת הבלוג.נהניתי מהכיתוב הייתי שותפה למחשבותיך בנושאים שבחרה להציג. והתרשמתי במיוחד מהידע שלך על מעמדה של האישה בארץ השמש העולה ובחינתה בזיקה להתפתחות עידן הטכנולוגיה.
השבמחקהיי מיכל!
השבמחקסוג זה של למידה השם דגש יתר על השגיות ומצויינות והמתבסס על אורח חיים נוקשה- אכן מוביל לכך: התלמידים היפנים מגיעים להישגים גבוהים כפי שנראה במבחנים הבינלאומיים.
היפנים לומדים עובדות בצורה של שינון, ללא למידה עצמית וחשיבה וללא עידוד של חקר וגילוי!
האם ללומדים כאלו פיללנו?
תוכנית הלימודים צריכה להיות מבוססת על התחשבות ביחיד, מתן לגיטימציה לבחירה , התייחסות לשונה בחברה ועל אפשרות הנאה.
התעלמות מן האינדיווידואל במערכת החינוך תוביל לחשיבה עדרית ולתלמידים הנתונים ללחץ נפשי ומתחים (כפי שאנו עדים להם במערכת החינוך היפני)
שיהיה בהצלחה בעבודה!!
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקשלום לך מיכל שמי נאדיה סטודנטית לתואר שני במסלול ניהול וארגון מערכות חינוך , בקרתי בבלוג שלך בשל משימה שבקשה ממני המרצה "גילה קורץ" .
השבמחקהבלוג שלך מאד מושך ועניין התענינתי בקשר בין מעמד האישה עם ההתפתחויות הטכנולוגיות.
היי מיכל
השבמחקקארתי את הפוסט שלך בעיון רב והתרשמתי ממנו.
השאלה המרכזית הנשאלת כאן היא האם באמת שיטת לימוד דיקטטורית זו המזכירה ימים אפלים,גורממת לחופש ביטוי של התלמיד, הגשמה עצמית,יצרתיות?
אין ספק שיש תוצאות אך מה עם הנפש של התלמיד? שאנו כמורים יודעים שהנפש של התלמיד היא מאוד רגישה ועדינה ואנו צריכים להתקרב אליה ולהיות ערים לרחשי ליבו של התלמיד האם בשיטת לימוד זאת הוא מגיע ומשיג את שאיפותיו?
לא פעם אומרים שציונים הם לא הכל האם כך גם ביפן?
אורי
היי מיכל,
השבמחקאני מצטרפת לדברייך, ומזדהה עם הצורך הזה בשיתופיות הזוגית והנתינה ההדדית של בני הזוג.
אני חושבת שזה דבר הכרחי בחברה פוסט מודרנית, נאורה, וסובלנית.
איריס.
שלום מיכל, אני מסכימה איתך. כאמהות, רעיות ונשות קריירה הן חייבות תמיכה מהמשפחה והסביבה . לדעתי כל אישה חייבת לשאוף להתקדם בחיים למצות את עצמה וחבל שחברות פתוחות וסגורות מונעות זו ממנה. לגבח החינוך ביפן יש לנו מה ללמוד מהם, אך איני אוהבת את הנוקשות בחינוך שם.
השבמחקרחלי גז סטודנטית של ד"ר גליה קורץ
שלום מיכל!
השבמחקקוראים לי אורית ואני סטודנטית לתואר שני במינהל החינוך ולומדת אצל גילה.
אני מאוד מתעניינת בנושא של מנהיגות נשית בארץ ובכל העולם! קראתי מספר מאמרים בנושא - מאמרים שכתובים על ידי נשים וגברים ומתארים מבטם על מנהיגות וקריירה.
נקודה חשובה ששמתי לב עליה - כאשר נשים מספרות על הצלחתם כמנהלות ומנהיגות, הן תמיד מתייחסות לתמיכה של בני זוגן ומשפחתיהן בתהליך וכאשר גברים מספרים על הצלחתם - מעט מאוד מדברים על נשיתיהם ותמיכתן בתהליך. נקודה חשובה?! אולי אנו - נשים אשמות בכך שאנו כל הזמן מחפשות הצדקה ותמיכה למעשינו? למה הצלחתינו חייבת להיות תלוייה במישהו אחר? לדעתי, כאשר נשים יבינו שיש להן את כל הזכויות ואפשרויות להצליח בקריירה בדיוק כמו לגברים וטיפול במשפחה וילדים יוגדר כתפקיד משותף של גברים ונשים - יותר ויותר נשים בכל העולם יגיעו להצלחה ולהשכלה. אנו- נשים אשמות במצב הקיים, מפני שאנו מאפשרות לחברה לנהל לנו את החיים. יותר ויותר נשים עצמאיות בכל העולם יוצאות עכשיו מהבועה ומצליחות לדעתי בגלל שהן לא מחכות לתמיכה של מישהו אלא מרגישות "שוות"
בכל התחומים של החיים לא פחות מגבר.