יום חמישי, 6 במאי 2010

אוטונומיה בבתי הספר

במסגרת הקורס סוגיות במדיניות החינוך נתבקשנו להגיב על מאמרו של פרופ' וולנסקי: אוטונומיה לבתי הספר – למען יעילות בית ספרית ושיפור – המקרה של ישראל
לאחר קריאת המאמר לא יכולתי להישאר אדישה כלפי הנאמר; כאחת השייכת למערכת החינוך, הדבר הוא בנפשי ויש לי נגיעה אישית.
אני נמצאת 11 שנים במערכת ובמהלך השנים הללו חלו תנודות שונות במערכת החינוך שהחלו כתוצאה ממדיניות שונה שהובילו שרי חינוך שונים.
אני מסכימה עם כך שיש מקום לתת אוטונומיה ומרחב פעולה לניהול עצמי של בית הספר בהתאם לחתך האוכלוסייה וצרכיו המגוונים. כאשר מנהל מתנהל באופן אוטונומי ועצמאי ויודע לזהות את הצרכים הספציפיים של אוכלוסיית היעד ובמקביל לאתר את המורים בעלי הפוטנציאל וכישורים מתאימים להעצמת אוכלוסיית היעד הספציפית לבית הספר תוך כדי עידוד יוזמות של צוותי הוראה ושינוע פרויקטים המותאמים לתלמידים מחד, ומותאמים לכישורי המורה מצד שני.
מנהל שיש בידו את האפשרות והגמישות להאצלת סמכויות לצוות עימו הוא עובד, הדבר יאפשר תחושה מצד הצוות של אחריות ומעורבות אישית גבוהה יותר. יחד עם זאת ישנו פאן נוסף שחייבים לתת עליו את הדעת והוא נושא תגמול המורים בשכר ובקידום מקצועי, שיהווה מנוע פנימי למוטיבציה של המורה לעשייה.
כמו – כן, שעצמאות בתי הספר בתחומים השונים ובמשאבים תתגבר עם מינימום התערבות של משרד החינוך, יוכל צוות בית הספר לצמוח ולגדול ולהשיג את המטרות והיעד אליהם הוא שואף.
האוטונומיה התקציבית תאפשר להנהלת בית הספר להתייחס לצרכי התלמידים והמורים באופן מעמיק ואינדיבידואלי ובכך מעמד המורה שנמצא במקום ירוד יוכל לעלות בעיני התלמידים, ההורים והציבור הרחב.


לדעתי, הדבר ידרבן אנשי הוראה מעולים להשתלב בקרב בתי הספר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה