אכן סוף סוף, הגעתי לסיום לימודיי לתואר שני בהתמחות תקשוב ולמידה, אך מבחינתי זוהי התחלה חדשה של עשייה גדולה. מצוידת בארגז גדול של מידע וידע שצברתי בתקופה זו ובכלים טכנולוגיים רבים, אשר בטוחה אני כי יעשירו את דרכיי ההוראה שלי ואת הלמידה של תלמידיי.
אני רוצה לפתוח ולספר כי הגעתי ללימודים אלו מתוך רצון עז להנחיל שינוי בבית ספרי, רצון אשר היה מלווה בחששות לא מעטים וכל אלו שייכים לנחלת העבר. היום אני מובילה שינוי אמיתי בבית ספרי ופניי מועדות לקראת בית ספר המשלב את התקשוב בהוראה, כאשר אני נמצאת בחוד החנית יחד עם מנהלת בית ספרי. גיליתי כי זהו לא חלום, הלא חלומות נשארים בגדר חלומות ולא מתממשים ואילו רצון, ידע ועשייה מובילים להצלחה.
"כל מה שצריך ללמוד לעשות – לומדים באמצעות עשייה" (אריסטו) הבאת ציטוט זה מתקשר בין הפסקה הקודמת להתפתחותי בכתיבה, באמצעות בלוג הלמידה.
במבט לאחור, מהתחלת הכתיבה בבלוג ועד לכתיבת פוסט זה, ניכר שינוי משמעותי מבחינת התפתחותי האישית ובמטרה שלשמה הוקם בלוג זה, הלא היא העלאת תובנות בעקבות לימודיי האקדמיים. ברצוני לציין כי היכרותי עם הבלוג הייתה רק ברמה התיאורטית. תחילה לא ידעתי מה אכתוב וכיצד אוכל להביע את רעיונותיי ומחשבותיי, לא פעם, הייתי מוצאת את עצמי חושבת על כך בכל מקום אפשרי, תחילה בהרצאות ששמעתי ולאחר מכן, כל מידע שקלטתי בערוצים שונים כמו: טלוויזיה, עיתונות ואף בעשייה היום יומית עם תלמידיי, עושה קורלציה ואינטגרציה בין הטכנולוגיה והפדגוגיה. עצם הכתיבה חייבה אותי לעשות רפלקציה וחשיבה מחודשת על התכנים שבאו לידי ביטוי בבלוג. מפעם לפעם למדתי את להשתמש בכלי טכנולוגי זה, להוסיף תמונה, גאדג'טים, קישורים ועוד, כל אלו העשירו את הבלוג שלי מבחינה עיצובית והוסיפו נופך לתכנים בו.
במהלך הלימודים, עברתי תקופות מורכבות בחיי האישיים, חלקן משמחות וחלקן פחות כמו כל בני אנוש, אך לא כאן המקום לפרטן. ודווקא הבלוג אפשר לי להתנתק מהכול ולהתחבר לכתיבה. עצם הכתיבה הותירה אותי כל פעם, נפעמת שוב ושוב מפוסט חדש שנולד. ובעקבותיו הגיעו התגובות, תחילה מעמיתתי המלווה וחברתי לספסל הלימודים שלומית רדניק, אשר הייתה עניינית, גילתה חוש ביקורת מפותח וידעה לתמוך, לעודד ולשבח כשצריך וכאן המקום להודות לשלומית על דבקותה במשימה. מאוחר יותר, הגיעו תגובות מחוץ למסגרת הקבוצתית שלנו וכל פעם התרגשתי מחדש לקבל תגובה מאדם זה או אחר. התגובות עודדו ותרמו מאוד למוטיבציה שלי להמשך העבודה בבלוג.
לסיכום, הבנתי את הערך המוסף שנותן הבלוג והעוצמה השימושית שניתן ליישמו בלמידה. כיום אני יוצאת לפרויקט במסגרת בית הספר: "הקשר הרב דורי" תכנית שמטרתה בניית גשר ערכי חינוכי בין דורי באמצעות טכנולוגיה, והכלי הנבחר ליישום התכנית הינו הבלוג.
ברצוני להודות מקרב לב, לד"ר גילה קורץ, קודם כל על היותך אדם מכיל, קשוב, תומך ורגיש ושידרת לי תחושה של אמפטיה, קבלה ואכפתיות מחד ומאידך חשתי במקצועיותך וביכולת שלך להוביל אותי למי שאני היום ועל כך תודה.
אני רוצה לפתוח ולספר כי הגעתי ללימודים אלו מתוך רצון עז להנחיל שינוי בבית ספרי, רצון אשר היה מלווה בחששות לא מעטים וכל אלו שייכים לנחלת העבר. היום אני מובילה שינוי אמיתי בבית ספרי ופניי מועדות לקראת בית ספר המשלב את התקשוב בהוראה, כאשר אני נמצאת בחוד החנית יחד עם מנהלת בית ספרי. גיליתי כי זהו לא חלום, הלא חלומות נשארים בגדר חלומות ולא מתממשים ואילו רצון, ידע ועשייה מובילים להצלחה.
"כל מה שצריך ללמוד לעשות – לומדים באמצעות עשייה" (אריסטו) הבאת ציטוט זה מתקשר בין הפסקה הקודמת להתפתחותי בכתיבה, באמצעות בלוג הלמידה.
במבט לאחור, מהתחלת הכתיבה בבלוג ועד לכתיבת פוסט זה, ניכר שינוי משמעותי מבחינת התפתחותי האישית ובמטרה שלשמה הוקם בלוג זה, הלא היא העלאת תובנות בעקבות לימודיי האקדמיים. ברצוני לציין כי היכרותי עם הבלוג הייתה רק ברמה התיאורטית. תחילה לא ידעתי מה אכתוב וכיצד אוכל להביע את רעיונותיי ומחשבותיי, לא פעם, הייתי מוצאת את עצמי חושבת על כך בכל מקום אפשרי, תחילה בהרצאות ששמעתי ולאחר מכן, כל מידע שקלטתי בערוצים שונים כמו: טלוויזיה, עיתונות ואף בעשייה היום יומית עם תלמידיי, עושה קורלציה ואינטגרציה בין הטכנולוגיה והפדגוגיה. עצם הכתיבה חייבה אותי לעשות רפלקציה וחשיבה מחודשת על התכנים שבאו לידי ביטוי בבלוג. מפעם לפעם למדתי את להשתמש בכלי טכנולוגי זה, להוסיף תמונה, גאדג'טים, קישורים ועוד, כל אלו העשירו את הבלוג שלי מבחינה עיצובית והוסיפו נופך לתכנים בו.
במהלך הלימודים, עברתי תקופות מורכבות בחיי האישיים, חלקן משמחות וחלקן פחות כמו כל בני אנוש, אך לא כאן המקום לפרטן. ודווקא הבלוג אפשר לי להתנתק מהכול ולהתחבר לכתיבה. עצם הכתיבה הותירה אותי כל פעם, נפעמת שוב ושוב מפוסט חדש שנולד. ובעקבותיו הגיעו התגובות, תחילה מעמיתתי המלווה וחברתי לספסל הלימודים שלומית רדניק, אשר הייתה עניינית, גילתה חוש ביקורת מפותח וידעה לתמוך, לעודד ולשבח כשצריך וכאן המקום להודות לשלומית על דבקותה במשימה. מאוחר יותר, הגיעו תגובות מחוץ למסגרת הקבוצתית שלנו וכל פעם התרגשתי מחדש לקבל תגובה מאדם זה או אחר. התגובות עודדו ותרמו מאוד למוטיבציה שלי להמשך העבודה בבלוג.
לסיכום, הבנתי את הערך המוסף שנותן הבלוג והעוצמה השימושית שניתן ליישמו בלמידה. כיום אני יוצאת לפרויקט במסגרת בית הספר: "הקשר הרב דורי" תכנית שמטרתה בניית גשר ערכי חינוכי בין דורי באמצעות טכנולוגיה, והכלי הנבחר ליישום התכנית הינו הבלוג.
ברצוני להודות מקרב לב, לד"ר גילה קורץ, קודם כל על היותך אדם מכיל, קשוב, תומך ורגיש ושידרת לי תחושה של אמפטיה, קבלה ואכפתיות מחד ומאידך חשתי במקצועיותך וביכולת שלך להוביל אותי למי שאני היום ועל כך תודה.
