אני מתמודדת לא מעט פעמים מול שאלותיהן של הקולגות שלי, בדבר שילוב התקשוב בהוראה. והשאלה השכיחה שנשאלת: "במה אֶתַּרֵם בשילוב התקשוב בהוראה" ובמילים אחרות, האם הם יהפכו למורים טובים יותר.
במסגרת הקורס: "הערכת טכנולוגיות ידע" נחשפנו למחקרים לא מעטים ותיאוריות רבות הבוחנות את אפקטיביות התקשוב ושילובה בהוראה. על פי רוג'רס, אנשים אשר יתחברו לטכנולוגיה וירצו לשלבה, יהיו מונעים ממוטיבציה פנימית, קרי מודעות וגילוי עניין בטכנלוגיה, רק אחר כך יגיע שלב ההתנסות ואימוץ התקשוב בהוראה ובכלל.
כיום אני רואה את תפקידי כסוכנת שינוי שמטרתה חשובה מאין כמוה, מניסיוני בשטח, אני מודעת לכך שכל שינוי, גורם להתנגדות, חששות או סתם חוסר עניין ובמיוחד בשטח ההוראה, כאשר מורים יודעים שהתלמידים הרבה יותר מתוקשבים מהם ושולטים בטכנולוגיה, מציאות שיוצרת הפיכת הקערה על פיה. הווה אומר, המורה המסורתי והלא מתוקשב, מרגיש מאויים ממקום של מוביל, בעל הידע ולמעשה בעל הכח והסמכות מול תלמידיו, יהפוך ללא רלוונטי ובתחושתו קיים הפחד כי לא יצליח לצמצם את הפער בינו לבין תלמידיו בנושא התקשוב, מה גם שנושא זה הינו דינאמי ומתפתח בקצב מהיר ולדור שלא גדל אל תוך עולם המולטימדיה, יהיה חרד יותר לשינוי.
אך מורים המגלים חרדה, אינם מהווים איום בעבורי, ההיפך הוא הנכון, גם מורה חרד מגלה עניין מסויים ויתכן כי ילך איתי ויסיר מעליו את מכשול הפחד.
לעיתים אני חשה, ככסוכן שינוי במערכת שאחד מתפקידיו המרכזיים בשלב זה הוא שיווק ופרסום הטכנולוגיה והדבר מצריך ממני להעביר מסרים מתוקשבים, אטרקטיביים ותופסים את העין ואת הלב, שישדרו מסר של ידידות ותועלתיות מבורכת, שיכולה לסייע לכל חברי קהילת בית הספר, החל מצוות בית הספר, תלמידים וכלה בהורים. כשהמסר שלי לקהילת בית הספר ולמורים בפרט:
במסגרת הקורס: "הערכת טכנולוגיות ידע" נחשפנו למחקרים לא מעטים ותיאוריות רבות הבוחנות את אפקטיביות התקשוב ושילובה בהוראה. על פי רוג'רס, אנשים אשר יתחברו לטכנולוגיה וירצו לשלבה, יהיו מונעים ממוטיבציה פנימית, קרי מודעות וגילוי עניין בטכנלוגיה, רק אחר כך יגיע שלב ההתנסות ואימוץ התקשוב בהוראה ובכלל.
כיום אני רואה את תפקידי כסוכנת שינוי שמטרתה חשובה מאין כמוה, מניסיוני בשטח, אני מודעת לכך שכל שינוי, גורם להתנגדות, חששות או סתם חוסר עניין ובמיוחד בשטח ההוראה, כאשר מורים יודעים שהתלמידים הרבה יותר מתוקשבים מהם ושולטים בטכנולוגיה, מציאות שיוצרת הפיכת הקערה על פיה. הווה אומר, המורה המסורתי והלא מתוקשב, מרגיש מאויים ממקום של מוביל, בעל הידע ולמעשה בעל הכח והסמכות מול תלמידיו, יהפוך ללא רלוונטי ובתחושתו קיים הפחד כי לא יצליח לצמצם את הפער בינו לבין תלמידיו בנושא התקשוב, מה גם שנושא זה הינו דינאמי ומתפתח בקצב מהיר ולדור שלא גדל אל תוך עולם המולטימדיה, יהיה חרד יותר לשינוי.
אך מורים המגלים חרדה, אינם מהווים איום בעבורי, ההיפך הוא הנכון, גם מורה חרד מגלה עניין מסויים ויתכן כי ילך איתי ויסיר מעליו את מכשול הפחד.
לעיתים אני חשה, ככסוכן שינוי במערכת שאחד מתפקידיו המרכזיים בשלב זה הוא שיווק ופרסום הטכנולוגיה והדבר מצריך ממני להעביר מסרים מתוקשבים, אטרקטיביים ותופסים את העין ואת הלב, שישדרו מסר של ידידות ותועלתיות מבורכת, שיכולה לסייע לכל חברי קהילת בית הספר, החל מצוות בית הספר, תלמידים וכלה בהורים. כשהמסר שלי לקהילת בית הספר ולמורים בפרט:
"הזורעים בדמעה, ברינה יקצרו"
אני מסכים עם הנאמר אך לדעתי זה קצת עצוב. המסר האמיתי הוא שלא צריך לזרוע בדמעה. כפי שאנו מעודדים את התלמידים להמשיך ולהתנסות, לא לפחד לטעות ולהנות מתהליך הלמידה - כך גם אנו כמורים צריכים לעשות זאת שמדובר בלימודי כלים טכנולוגים שמטרתם לשפר את ההוראה שלנו ואת הלמידה של התלמידים ולהפוך את שתיהן לחוויה מהנה. במקום זה, כדי להפיץ את התקשוב למורים אנו צריכים לשכנע שוב ושוב את המורים ב- "מה יוצא לי מזה ?". חבל.
השבמחק